הכל משתבש לטובה - גרסת תאילנד 2024
אז הקשבתי ללב שלי ועליתי על טיסה לתאילנד, אותה קניתי מהיום למחר, הרגשתי שאחרי
שהסתיים הפרויקט שהייתי בו בעבודה אני רוצה להישאר בתנועה.
בלי תוכניות ברורות יותר מידי, מלבד להקים קבוצות שיחברו בין מטיילים, ושאולי אני אתפרנס מהן בדרך
זו או אחרת.
כבר בהגעה לשדה דברים התחילו להשתבש, הדייל בצ'ק אין אמר שאני לא יכולה לעלות לטיסה.
מסתבר שהזמנתי קונקשן בדלהי אבל לא הוצאתי ויזה להודו, ובכניסה להודו צריך ויזה...
אני, שהייתי בהודו כבר שלוש פעמים ומספרת לכל אחד שהייתי הודית בגלגול הקודם, נפלתי על ויזה בהודו,
צחוק הגורל.
בעת שהתגלתה התקלה הייתי רגועה בצורה לא אופיינית, כמעט סטואית, ופשוט צעדתי לדלפק שעליו הצביע הדייל
רק כדי לגלות שכרטיס חדש לטיסת המשך באותה חברת תעופה (מה שיאפשר לי לעלות לטיסה) עולה 750 ש"ח
בלבד.
כמובן שקניתי במקום ושמחתי שהתקלה עברה ללא נזק גדול מידי ואפשר להמשיך למטרה.
עליתי למטוס וקלטתי שהבחור שיושב מאחוריי עושה רושם קצת בעייתי, אבל עד מהרה שקעתי לתנוחה נוחה לא
נוחה, כזו שקורית במחלקת תיירים ושקעתי בשינה.
התעוררתי לפתע וגיליתי שמסביבי הגישו את הארוחה, לא הייתי רעבה במיוחד אז יישרתי לרגע את הכסא כדי להתאפס
ואז החזרתי אותו שוב למצב שיאפשר שינה (בקושי),
פתאום התחילו צעקות מהעבר השני של המושב - סליחה, את מזיזה את הכסא וכל האוכל נשפך עליי, שורף אותי,
ועוד ברבורים חסרי פשר מאותו בחור טרבל מייקר שכבר קלטתי אותו במערכה הראשונה.
התעורר בי איזה חשש שהאדם הזה הוא לא בשורות טובות ולאחר דין ודברים קצר החלטתי לקפל את עצמי משם
ולעבור מקום.
בחיים צריך לבחור את הקרבות שלך, ולי עוד יש שתי טיסות המשך ואני לא פנויה לריב (למרות שהוא ממש רצה).
אישה נחמדה במושב ליד הזמינה אותי לשבת לידה, וכך יצא שהעברנו את השעות הבאות בשיחה ושמחתי להכיר מישהי נחמדה.
לקראת הנחיתה התחילה שיחה נוספת ביני לבין אדם נוסף שישב במושב הסמוך, שאם לא הייתי עוברת מקום כנראה לא היינו מכירים, וכך הכרתי עוד שלושה חבר'ה שאיתם העברתי את הקונקשן בדלהי, שתינו מנגו לאסי
והם הפכו את חווית הטיסה עבורי לחוויה מעולה שנהניתי ממנה מאוד.
כך שבחיים דברים משתבשים ובסוף נפתחים שבילים שאולי אחרת לא היו מתגלים.
קבעתי להיפגש שם עם אותם חבר'ה מהטיסה.
הימים האחרונים עברו בנעימים ושילבתי בהם טיול ועשייה, אפילו פגישה אחת בזום עם יועץ קריירה.
נרגשת וחוששת מהבאות, ובעיקר שמחה על האפשרות להיות בתנועה.
שנשארים בתנועה דברים קורים, נפתחים ומתגלים, וגם דברים שבתחילה נראו כמשתבשים מתברר כי השתבשו
לטובה.
ואם לא השתבשו לטובה תמיד אפשר לבחור את נקודת המבט, להכיר תודה, להיות בתנועה.
תאילנד תודה עלייך.
אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אז צירפתי כמה.
יש עוד למה לחכות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה