5 טיפים למטייל בהודו

אז קניתם כרטיס ואתם טסים להודו.

הנה כמה דברים שיכולים לעזור לנחיתה רכה, הסרת חששות, והתאקלמות.

ג'ייסלמר

פושקר

פושקר

אורצ'ה

***ויזה***

-----------

בארץ לא ניתן להוציא ויזה להודו בשגרירות עצמה (כנראה עקב כמות גדולה של פניות) והדבר מוסדר דרך חברת ש.מ. אשרות. הם הזכיינים הבלעדיים. נא לשריין כ-5 ימי עסקים ועדיף מעט יותר. 

קישור: www.smvisa.co.il

אך שימו לב - לא להוציא את הויזה יותר מידי זמן לפני, כיוון שהויזה נכנסת לתוקף ממועד הוצאתה ולכן אם אתם רוצים מקסימום זמן, שחקו על הגבול של מרווח ביטחון אך לא חודש לפני.

הוצאת ויזה שלא בארץ - ניתן להוציא את הויזה גם אם שוהים במדינה אחרת. יש לגשת לשגרירות הודו, להגיש בקשה ולהמתין מספר ימי עסקים (בד"כ 5) לקבלת הויזה. 
לתשומת ליבכם כי במקרה כזה הדרישות יכולות להשתנות מהליך הוצאת ויזה רגילה בישראל, הקפידו לבדוק באתר השגרירות הרלוונטית.
למשל בתאילנד אורך הויזה שניתן לקבל הוא בד"כ רק 3 חודשים - בניגוד ל6 חודשים שניתנים כיום בארץ. כמו כן, בשגרירות תאילנד ידרשו מכם להגיע עם כרטיס טיסה להודו על מנת לטפל בבקשת הויזה שלכם.
סוכנויות המטיילים בתאילנד יכולות לעקוף את הדרישה לכרטיס טיסה וייתכן ששווה להגיש את הבקשה דרכם ולא באופן עצמאי.
בנפאל לעומת זאת, הדרישות פחות מחמירות וכן תיתכן ויזה של חצי שנה, בהליך הדומה לזה שקורה בארץ. הטיפול הוא דיי קל וניתן להגיש לבד. השיקול היחיד שכדאי לקחת בחשבון בעת הוצאת ויזה בנפאל הוא שהשגרירות דורשת לחזור שלוש (!) פעמים כדי להשלים את ההליך. בפעם הראשונה מגישים את הבקשה, בפעם השניה מפקידים את הדרכון ובפעם השלישית אוספים אותו. גם כאן, ייתכן שהגשה באמצעות סוכנות תקל את הפרוצדורה. במיוחד אם אינכם שוהים בקטמנדו, אלא בטרק כלשהו ואז חבל לבזבז ימים על הגעה לקטמנדו במיוחד.

מומלץ תמיד- גם בארץ וגם בחו"ל- להגיש בקשה לויזה באורך מקסימאלי (חצי שנה) עם כניסה מרובה (multiple entry).

בעת חידוש הויזה, כן זה קורה לפעמים שהטיול מתארך מעבר למתוכנן, ויזה ראשונה ארוכה תקנה לכם סבירות גבוהה יותר לקבל עוד ויזה ארוכה וכניסות מרובות יקלו על האפשרות 'לקפוץ' לנפאל / תאילנד/ סרילנקה ואז לחזור להודו בלי להוציא ויזה נוספת.

בתמונה: מקומות שאפשר להגיע אליהם בלי לחדש ויזה, תצפית להר השלישי הגבוה בעולם, סיקים.

לבעלי דרכונים זרים- שימו לב שלכל דרכון עלות שונה ולכן אולי עדיף לכם להשתמש בישראלי דווקא (!) למשל, דרכון בריטי כרוך בעלויות ההטיפול גבוהות ביותר. 

אך ישנם יעדים במזרח אליהם הדרכון הישראלי לא נכנס, כמו אינדונזיה. ובמקרה כזה תצטרכו לעשות שימוש בדרכונים זרים אם יש ברשותכם..

***חיסונים***

--------------

דרך קופות החולים השונות ניתן לקבל החזרים כספיים עבור רוב עלות החיסונים. בררו עם קופת החולים שלכם מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת.

מרפאת המטיילים בתל אביב של משרד הבריאות נמצאת ברחוב הארבעה 12. יש לתאם מראש מועד הגעה. (ניתן לקבל החזרים מרוב הקופות - בררו ליתר ביטחון)

ליתר הלשכות היכנסו לכאן.

בעת הגעתכם, יהיה עליכם להמתין להיפגש עם רופא - תנאי מחייב על מנת לקבל את החיסונים. 

שימו לב שהמרפאה, על אף היותה מופעלת מטעם המדינה, עדיין מתפקדת כעסק כלכלי ולכן האינטרס הוא שתעשו כמה שיותר חיסונים.

קראו מעט באינטרנט על סוגי החיסונים הנדרשים באזור שתהיו בו, והתמקדו בחיסונים הרלוונטיים אליכם (לא צריך לעשות את כולם...).

לגביי כדורי המלרון היקרים- ניתן להשיג 'יד 2' כדורים בתוקף ממטיילים חוזרים ולאור סבירות השימוש הנמוכה, ייתכן ששווה לשקול זאת.
למפת אזורי סיכון מוגברים למלריה ניתן לבדוק כאן, אם אתם לא מטיילים באזורים שמוגדרים בסיכון רוב הסיכויים שהכדורים מיותרים.

***נחיתה***

---------------

בעת ההגעה לשדה התעופה בדלהי יש להקפיד על מספר דגשים. 

שימו לב- הודו היא מדינה נפלאה ויש בה אנשים מקסימים. אבל- היא מדינה ענייה מאוד שבה תיירים הם קהל יעד קל...

המצבים הכי 'פגיעים' שלכם בתור מטיילים הם בהגעה למקומות חדשים, וקל וחומר שבעת ההגעה להודו עצמה לראשונה תחוו שוק ברמה כזו או אחרת ויהיה קל לעבוד עליכם. באמצעות הקפדה על שני כללים בסיסיים בשדה בדלהי תחסכו אי נעימויות שאח"כ משמשות כסיפורים טובים לחבר'ה, אבל עדיף להימנע ולשמוע על כך ממישהו אחר :)

1. גשו לדוכן המוניות שנקרא Pre-Paid taxi. הוא ממוקם ממש מול היציאה מהשדה, וניתן להבחין בו בקלות כי יש שלט גדול מאוד. לידו יש המון דוכנים פרטיים שיעלו הרבה יותר וקהל היעד שלהם הוא יפנים ולא ישראלים, אז חבל.

כמו כן, הקונספט הוא שתקבלו את פרטי הנהג על פתק, ולתחנה יש מעקב אחר זהות הנהג שלקח אתכם ולכן הסיכוי לפגוש נהגים רמאים קטן.

2. המיין באזאר סגור - הטריק הכי ישן בספר בעת ההגעה לדלהי הוא שנהג המונית מספר לכם שהמיין באזאר (המקום אליו הולכים לישון כשאתם תרמילאים) סגור.

אין דבר כזה.

ואני חוזרת שוב - אין דבר כזה.

המיין באזאר לעולם אינו נסגר. למעשה הוא פעיל 24/7.

אל תאמינו ועזבו מיידית כל נהג שמספר לכם על כך, כי מטרתו היא לעקוץ אתכם.

אם תרצו לקרוא בהרחבה על עוקץ המיין בזאר הסגור, עשו זאת בגוגל. הטריק הזה קיים ופועל כבר מעל ל-20 שנה.. לא נעים לפספס וההודים משום מה לא מחליפים תרגיל מנצח. (רמאים כן, מתוחכמים לא כל כך).

אם תקפידו על שני הכללים הבסיסיים הללו הלילה הראשון יעבור עליכם בנעימים. 

בתמונה: רמאים או לא - שלושה הודים שאי אפשר לעמוד בפניהם

טיפ בנימה אישית: המיין באזאר הוא גם ככה האופציה הזולה ביותר. לא רצוי לקחת את הגסט האוס הזול ביותר. 

כמובן שזה תלוי באנשים שתגיעו איתם, ואם כולם ירצו ללכת למקום מסוים לא תרצו להישאר לבד. אבל ספרו לחבר'ה שיש גסטהאוסים ב-600-800 רופי ללילה שאמנם לא זולים כמו 300 רופי אבל בעלי הבדל תנאים משמעותי.

וזיכרו- ערים גדולות תמיד יקרות יותר. תתקזזו בקאסול. 

זה אולי לא נראה ככה בנחיתה, אבל אם תתמידו גם מראות כאלה אפשריים

* עוקץ נוסף שפעיל שנים רבות ועובד, בסגנון המיין באזאר סגור, הוא אבנים יקרות ברג'סטן (ג'ייסלמר, אודאייפור, פושקר) שידועה בסחורה ובסגנון הייחודי שלה. ייתכן שיפנו אליכם הודים במטרה להציע לכם עסקה של רכישת אבנים יקרות והעברתן ליעד אחר, לקונה אשר יבטיחו לכם שמחכה להן, או אי אלו המצאות. אני לא בקיאה בפרטים הקטנים אבל זוהי דרך נוספת להוציא מכם כסף במרמה. סרבו בנימוס.

* לאחר הנחיתה והתגברות על ה'שוק', רצוי לברר פרטים לפחות ברמה הבסיסית לכל מקום אשר אתם מתכוונים להגיע אליו. שמות גסטהאוסים מומלצים זהו מידע יעיל במיוחד בעת הגעה לכל מקום בהודו אשר זוהי הפעם הראשונה שלכם בו.

***כרטיסי רכבת/אוטובוסים/טיסות***

------------------------------------

מי כמוני יודע שהמטייל הישראלי מחשב כל הוצאה. 

נכון, זה לא באמת 'יקר' שמחשבים את זה בשקל, אבל בטיול של חצי שנה פלוס אנחנו לא מחשבים בשקלים, ובכלל אם יש תקציב אז למה להוציא הוצאות לא נחוצות?

אחת ההוצאות המרכזיות בטיול היא הנסיעות.

אז להלן מורה נבוכים בעניין הסבוך מעט הזה.

לפני שנתחיל זיכרו - בהודו מתמקחים על הכל, גם אם אתם מזמינים כרטיס (רכבת/אוטובוס) מסוכן נסיעות, מה שהרבה פעמים באמת מהווה את האופציה הכי קלה ונגישה, תמיד רצוי להשוות מחירים אצל 2-3 סוכנויות. תופתעו לגלות שגם בזה, כמו בהכל אין 'Fix Price'...

1. אוטובוס: מבחינת אוטובוסים יש שתי אפשרויות - אוטובוס מקומי (הידוע כ-Local Buss וכשמו כן הוא - לא קל..), או אוטובוס תיירותי (Tourist buss). כמובן שבאוטובוסים התיירותיים יש מגוון אפשרויות להתפנק, וזה כבר עניין שלכם עם התקציב שלכם.

אם בחרתם לטייל הארד קור ולסוע בLocal, קחו בחשבון שזוהי הדרך הזולה ביותר להתנייד ממקום למקום. אבל! במדינה ענקית שהיא למעשה תת יבשת, כמו הודו חשוב לבחור את הקרבות שלכם. לוקל באס הוא גם הדרך האיטית ביותר וגם הכי פחות נוחה (אם כי רוויה בחוויות) שקיימת. 

מניסיון אישי, מומלץ לנסיעות קצרות (במונחי הודו - סביב ה5-6 שעות) ופחות לנסיעות ארוכות.

גם נסיעה שאמורה לקחת 5-6 שעות, בפועל בלוקל באס תיקח יותר. אבל חייבים לנסות לפחות פעם אחת ;)

2. רכבת: עניין הרכבות בהודו הוא מעט מורכב למטייל המתחיל. ברכבות יש 5 רמות: ג'נרל, סליפר, 3AC, 2AC ו-1AC.

קרונות ה-AC, כשמם כן הם - ממוזגים. ההבדל ביניהם הוא מידת הצפיפות של המיטות בכל תא. 

בעוד שה-1AC הוא קרון פרטי שיעלה דיי הרבה ביחס לתקציב הודו סטנדרטי (סוג של מחלקה ראשונה), ה-3AC הוא דווקא אופציה טובה. 

לא מאוד יקר, ועם זאת השדרוג מרמת הסליפר משמעותי. ב3AC מקבלים סדינים נקיים, שמיכה וכרית, וכן יש לכם וילונות לצורך פרטיות שמפרידים בין הדרגשים (מילה מגונדרת למיטות), וכמובן לא לשכוח- מזגן.

יחד עם זאת, לפעמים דווקא יש שיעדיפו לקחת סליפר קלאס. הוא אמנם לא ממוזג וללא כל האקססוריז (סדינים/ שמיכות וכו') אלא רק מיטה פשוטה (רצוי שהשאל או הסדין שלכם יהיה בהישג יד וגם שמיכה או שתיים), אבל החלונות מעט פתוחים ויש אוויר, מה שלפעמים יכול מאוד להקל על חווית הנסיעה הארוכה.

כמו כן, נסיעות בסליפר יחסכו לכם הרבה כסף, ההבדל מ3AC משמעותי. ולא סתם זוהי הדרך המועדפת על רוב ההודים להתניידות. 

לגביי הג'נרל, השתדלו לעולם לא לעלות עליו. וזאת, חברים, עצה ידידותית ;)
הג'נרל היא המחלקה הנמוכה ביותר ברכבת, אין כיסאות שמורים, אין מקומות שמורים והרבה פעמים פשוט אין מקומות.. 
כמו נסיעה בLocal, גם זו חוויה שאפשר להינות ממנה (אם אתם סוג מסויים של אנשים).

בתמונה: פסטיבל גמלים בפושקר או- אנשים שפוגשים בסליפר קלאס

טיפ חשוב ביותר בעניין הנסיעה ברכבת וחיסכון בהקשר הזה, הוא שאפשר לקנות בתחנה עצמה כרטיס ולחסוך את עמלות הסוכנים, שיכולות להגיע לסכומים נכבדים.

אם אתם יודעים את התוכניות שלכם (לא תמיד קורה, אבל יש יוצאים מהכלל) מומלץ להזמין כרטיס מראש. מערכת הרכבות ההודית היא מהעמוסות ביותר בעולם, וריבוי החגים והפסטיבלים רק מקשה על העניין.

הזמן הטוב ביותר לרכוש כרטיס רכבת הוא בעת ההגעה מהיעד הקודם לתחנת הרכבת. 

זה יהיה הדבר האחרון שתרצו לעשות באותו הרגע, אבל אם אתם באמת יודעים איזה כרטיס אתם רוצים תחסכו זמן, כסף ואנרגיה. וגם תבטיחו את מקומכם במחלקה הרצויה לכם.

בתמונה: נסיעה במחלקת הג'נרל שהתפתחה לסיפור אהבה 3> (ובעיקר למציאת כיסא)

אתרים רלוונטיים לעניין הרכבות ששווה לבקר בהם:

Www.cleartrip.com

www.irctc.co.in - (האתר הרשמי של חברת הרכבות ההודית)

גם אם לא תצליחו להזמין בהם, תוכלו לבדוק זמינות ומחירים, והרבה פעמים שווה לעשות זאת בנוכחות סוכן הנסיעות ואז המחירים צונחים באופן מפתיע ;)

3. טיסות: אופציה טובה לעבור מרחקים גדולים. באופן מעט פרדוקסלי המחירים עולים ככל שמתקרב המועד (לא שמעו על הדקה ה90?) ולכן מומלץ להזמין מעט מראש. 

טיסות לא שווה ברוב המקרים להזמין מסוכן, כיוון שהמחירים באינטרנט הם ללא תחרות. 

יש לשים לב בהקשר הטיסות לעניין מטען - בחלק מחברות הLow cost מטען אינו כלול ודורש תוספת תשלום, 

או שהמטען ששולחים לבטן המטוס קטן יחסית (קורה בעיקר עם חברת AirAsia - אצלהם המטען בכלל אינו כלול במחיר כרטיס הטיסה ויש לרכשו בנפרד - אך עם זאת, חברה זולה ומשתלמת).

אין סיבה לחשוש להזמין עצמאית, אלא שרצוי לקרוא את האותיות הקטנות ובבמקרים רבים תוכלו למצוא סוכן נסיעות חביב שאפילו יתן לכם את השורה התחתונה - כמה מטען מותר להעלות לבטן המטוס. הסטנדרט ברוב החברות הוא - 15 קילו. 

לא לשכוח שנוזלים בנפח של יותר מ-50 מ"ל אסורים להעלאה בתיק היד - וכך ניתן להימנע מזריקה לפח של קרמים יקרים למיניהם, דיאורדורנטים וגם סתם מים שקניתם שנייה לפני הפקדת המטען.

אתרים שווים ביקור:

www.momondu.com

www.makemytrip.com

www.skyscanner.net

www.cheapflights.com

לסקייסקנר יש גם אפליקציה חביבה לנייד. מה שמוביל אותנו לנושא הבא.

***כרטיסי סים***

------------------

חווית הטיול של הודו 2014 (נכון למועד כתיבת שורות אלו) שונה ממה שקרה רק עד לפני מספר שנים. 

היום כבר ניתן למצוא וייפיי (WiFi) בכל דאבה (מסעדה מקומית), ומטען לאייפון בכל גסטהאוס.

רוב המטיילים מסתובבים עם הסמארטפונים שלהם. בעוד חלקכם נוסעים כדי 'להתנתק' הרבה מחבריכם יעדיפו דווקא 'להתחבר'.

ישנן שתי אופציות בהקשר הזה:

1. לטייל ללא כרטיס סים - ולהשתמש באינטרנט אלחוטי שזמין ברוב המקומות ופעמים רבות בחינם (אין כמו להזמין צ'אי בשביל אינטרנט ואז לעבור שוב ושוב ליד אותה מסעדה כדי לבדוק וואטסאפ - היזהרו מהודים עצבניים שקולטים אתכם),

ומקס' לשלם עבור וויפיי כשנדרש.

2. לרכוש כרטיס סים - במקרה כזה כמובן שאין סיבה לרכוש בארץ, רכשו כשתגיעו לשם. 

קחו בחשבון שהמדינה שבה תרכשו את הסים - כן, הודו מחולקת למדינות - היא המדינה הקובעת. התעריפים שלכם יחושבו לפי המדינה הזו, ולכן אם לדוגמא נחתם בדלהי ורכשתם סים, מדינת ה'בית' שלכם היא אוטאר פאראדש, 

וכשתצאו ממנה תצטרכו לשלם תעריפים יקרים יותר.

זה לא נורא, ובכל מקרה לא ניתן לרכוש סים שישמש לכל הודו - אבל, אם אתם יודעים שאתם נוסעים לדרמסאללה, קאסול ופרווטי - כולן נמצאות בהימאצ'ל פאראדש, מומלץ לרכוש את הסים כשתגיעו לשם ולא כבר בדלהי שבה תשהו מקסימום יום ואינה רלוונטית מבחינת אזורים, כאמור. 

לפי העונה שבה אתם נוסעים ומשך הטיול תוכלו לעשות בחירה מושכלת בעניין הזה.

3. אופציה שלישית שכמעט נשכחה היא כמובן לטייל בלי הטלפון... :) (כן, זה אפשרי. מבטיחה)

בתמונה: דברים שקורים שמסתובבים בלי הפלאפון